בזמן שחתכתי פירות וסידרתי כוסות על השולחן, ראיתי דרך החלון את דימה וסרגיי עומדים בחוץ ומעשנים. סרגיי פתח בקבוק שמפניה ואמר לדימה משהו שלא הצלחתי לשמוע. דימה נראה מהוסס לרגע, אבל לבסוף משך בכתפיו. ואז הגיע הרגע שהיה צריך לעצור בו את הערב: סרגיי הוציא מכיסו שקית קטנה עם אבקה לבנה ושפך את תכולתה לבקבוק.
ראיתי את זה. הבנתי שמשהו אינו תקין, ובכל זאת לא קמתי מיד והלכתי. בדיעבד קל לשאול למה, אבל ברגע עצמו הראש מחפש הסבר מרגיע: אולי טעיתי במה שראיתי, אולי זו בדיחה מטופשת, ואולי דימה יודע בדיוק מה קורה. השילוב בין היכרות, לחץ חברתי והרצון לא ליצור עימות גרם לי להישאר בדירה.
הלחץ התחיל עוד לפני המשחק
כשכולם נכנסו, הפירות והכוסות כבר חיכו על שולחן הקפה. דימה ידע שאני לא אוהבת שמפניה, ולכן פתחתי לעצמי בקבוק בירת חיטה. ישבנו מול הטלוויזיה, דיברנו והעברנו סרטונים. כלפי חוץ זה נראה כמו מפגש רגיל בין אנשים שמכירים זה את זה, אבל התחושה שלי הייתה אחרת.
ככל שסרגיי שתה יותר מהשמפניה, ההתנהגות שלו נעשתה חודרנית. הוא הסתכל על הגוף שלי זמן ממושך, התקרב יותר מדי וניסה שוב ושוב למשוך את תשומת לבי. דימה הבחין בכך, או לפחות היה יכול להבחין, אך לא התערב. גם שתיקה כזאת משנה את האווירה: היא משאירה את מי שמרגישה לא בנוח להתמודד לבדה עם מצב שכבר חצה גבול.
כעבור כחצי שעה סרגיי הציע שנשחק. דימה אמר שהוא רוצה להתקלח אחרי העבודה וביקש שנחשוב בינתיים על משחק. ברגע שדלת חדר הרחצה נסגרה, סרגיי הציע משחק שכלל משימות אישיות. סירבתי. הוא לא קיבל את הסירוב כתשובה סופית, אלא עבר להצעה אחרת: לפחות כוס שמפניה קטנה לכבוד ההיכרות.
ידעתי שראיתי אותו מוסיף משהו לבקבוק, ולכן סירבתי שוב. למרות זאת הוא המשיך ללחוץ, להקטין את הסיכון ולהציג את השתייה כמחווה חברתית תמימה. בסופו של דבר הסכמתי לחצי כוס. זאת הייתה החלטה מסוכנת, אבל האחריות למעשה נשארת אצל האדם שהתעסק במשקה ואצל מי שסייע לו או בחר להתעלם.
כשמשחק שתייה הופך לכלי לטשטוש גבולות
אחרי הכוס הראשונה סרגיי הציע לשחק 21, משחק קלפים שבו המפסיד שותה. הפסדתי פעמיים ברציפות ונדרשתי לשתות עוד. בזמן הסיבוב השלישי דימה יצא מהמקלחת, התיישב לידי והצטרף לאווירה כאילו לא קרה דבר. סרגיי הפסיד, מילא לעצמו כוס ורוקן אותה במהירות. לאחר מכן דימה שתה את מה שנשאר בבקבוק.
זמן קצר אחר כך התחלתי להרגיש שינוי חד. הופיעה קלילות חריגה, תחושת התלהבות חזקה ורצון לדבר ולעשות משהו בלי הפסקה. אי אפשר לדעת מן התיאור בלבד איזה חומר היה בבקבוק, ואם אכן היה בו חומר פעיל. גם אלכוהול, מתח והציפייה שמשהו עומד לקרות יכולים להשפיע על התחושה. עם זאת, שינוי מהיר שאינו תואם את כמות האלכוהול שנצרכה הוא סימן שאסור להתעלם ממנו.
כשדימה חזר, הוא הציע לעבור למשחק אמת או חובה באמצעות אפליקציה. נבחרה רמת קושי בינונית, אבל המשימות התחילו במהירות לעסוק בעניינים אינטימיים ובקרבה גופנית. סרגיי נשאל על מעשים מביכים מעברו, ודימה קיבל משימה לבחור מישהו שיישב על ברכיו במשך כמה סיבובים. הוא בחר בי. באותו שלב כבר היה לי קשה יותר להעריך את הסיטואציה, להציב גבול ברור ולעמוד בו.
זו בדיוק הסיבה שמשחקים כאלה מסוכנים כאשר אחד המשתתפים שתה יותר ממה שהתכוון, חש מסוחרר או חושד שהתעסקו במשקה שלו. משחק אינו יוצר הסכמה. צחוק, שתיקה או שיתוף פעולה רגעי אינם הופכים מצב של לחץ וטשטוש להסכמה חופשית.
מה היה צריך לקרות ברגע שבו ראיתי את האבקה
הסימן הראשון הופיע עוד לפני ששתיתי. אילו הייתי פועלת לפי הסכנה שזיהיתי, ולא לפי התקווה שהערב יסתדר, היה נכון להניח את הכוס, להתרחק מהחדר וליצור קשר עם אדם שאפשר לסמוך עליו. אין צורך לטעום משקה חשוד כדי לבדוק אם באמת קרה משהו.
- לא לשתות מהבקבוק או מהכוס החשודים. גם לגימה קטנה עלולה להיות מסוכנת, ואין דרך ביתית אמינה לזהות חומר לפי הטעם או הריח בלבד.
- לעבור מיד למקום בטוח. כדאי להתקרב לאנשים אחרים, לצוות המקום או לאדם מוכר שאינו חלק מהאירוע.
- לא להישאר לבד. אם כבר הופיעו בלבול, חולשה, עוררות חריגה, בחילה או אובדן שליטה, יש לבקש ממישהו אמין להישאר לידך.
- לא לנהוג. גם כאשר התחושה היא דווקא של ערנות או ביטחון מוגבר, שיקול הדעת והתגובות עלולים להיפגע.
- לפנות לעזרה רפואית בהקדם. חשוב לתאר לצוות מה נשתה, מתי התחילו התסמינים ומה בדיוק נראה לפני השתייה, בלי לנסות לנחש בוודאות איזה חומר היה מעורב.
- לשמור פרטים וחפצים אם אפשר לעשות זאת בבטחה. הכוס, הבקבוק, הודעות, שמות ושעת האירוע עשויים להיות חשובים בהמשך. אין להתעמת עם אדם חשוד כדי להשיג אותם.
גם לחברים יש אחריות
מי שרואה אדם שמפעיל לחץ על מישהו לשתות אינו אמור לעמוד בצד. אפשר לעצור את המזיגה, להחליף את הכוס, לשאול ישירות אם הכול בסדר ולהציע לצאת יחד מהמקום. אם האדם כבר נראה מבולבל או מתנהג באופן שאינו אופייני לו, אין להשאיר אותו עם מי שלוחץ עליו.
חשוב במיוחד לא לפרש התנהגות פתאומית כהזמנה למגע. חומר לא ידוע, אלכוהול ולחץ חברתי עלולים לשנות דיבור, מצב רוח והתנהגות. אדם שמתקשה להבין את המתרחש או להביע רצון ברור זקוק להגנה ולעזרה, לא לעוד מבחן גבולות.
הסימן המוקדם חשוב יותר מהסבר מאוחר
הלקח מהערב הזה אינו שצריך לחשוד בכל אדם או להימנע מכל מפגש חברתי. הוא פשוט יותר: כשמישהו מתעסק במשקה, מתעקש אחרי סירוב או הופך שתייה לתנאי להשתתפות, אין סיבה להישאר מנומסים. אפשר להניח את הכוס וללכת. אפשר להתקשר לחברה גם אם השעה לא נוחה. אפשר לבטל ערב בלי להציע הסבר משכנע.
התחושה שמשהו אינו בסדר היא מידע בפני עצמו. לא חייבים לחכות לסחרחורת, לאובדן זיכרון או להסלמה כדי לפעול. במקרה הזה היו כמה נקודות יציאה ברורות: האבקה שנשפכה לבקבוק, הלחץ לשתות, ההתקרבות הלא רצויה והמעבר למשימות אינטימיות. זיהוי מוקדם של הרצף הזה עשוי למנוע את השלב הבא.